התייעצות אולי אפשר את הדירה שלכם לשבת???
1. המאמץ הטירחה והעול לסדר ולנקות את כל הבית גם כשיוצאים לשבת.
2. חדירה לפרטיות ,נזקים וכו'.
3. שכירות כמו שמשכירים דירה ולא אומרים 'הכנסת אורחים' ולא משנה אם יש לבעל הבית כסף או שאין.
אז לדעתי.
1. משתנה מאדם לאדם ולמי שאינו/ה מסודר/ת ויש כמה ילדים מדובר במאמץ מאוד גדול. ואין הצדקה 'לנצל' מישהו שיעבוד בשבילך ללא תשלום.
והטענה מחר אני יתן לו. הוא מטופש בהרבה מקרים שהרי לאחד יותר קל ולשני יותר קשה.
2. בדרך כלל זה הפוך שמי שמאוד נקי ולא קשה לו לתת בגלל המאמץ. קשה בגלל שהוא 'נגעל' וכדומה. זה מצדיק לנעול חדר שינה וכדומה.
3. כאן ישנו מקום לומר שאם בין כך אין מקובל להשכיר אז ראוי לתת בחינם.
אבל בכל מקרה אם השוכר נותן למשכיר וודאי שבעל הבית צריך לוותר לשוכר ולהוריד מהשכירות. אין הגיון שהשוכר ישלם למשכיר על שבת שהמשכיר נהנה ממנה. וזה שהשוכר הסכים זהו בגלל שהוא רוצה לרצות את בעל הבית.
בכל מקרה הרי לתת דירה מדובר בעבודה של כמה שעות, אז מה ההגיון לדרוש ממשפחה עם ילדים לעבוד בשביל מישהו זר כמה שעות ?????????
הכנסת אורחים וכדומה זהו כעין מצוות צדקה שאדם צריך לתת 'מעשר' שהרעיון הוא לתת לשני חלק משלך אבל 'חייך קודמים' ולא 'להרוג את עצמך' בשביל הזולת על חשבון עצמך ומשפחתך.
לכל אדם ישנם נתונים אחרים. ואין 'ללחוץ' על מישהו אולי לו זה קשה ?
בתקוה שעשית סדר ודברי מקובלים.
להפך, בגלל שאני כ"כ פדנטית ונקיה מפריע לי מאד שמישהו זר יהיה בבית שלי ויגע בדברים שלי.
אפילו גיסתי שביקשה ממני פעם את הדירה לשבת (סתם כי גרה בעיר אחרת ורצתה לשנות אוירה) אמרתי לה שאת הדירה קשה לי לעזוב ולתת, אבל שיבואו להתארח אצלנו בשמחה (כשאנחנו בבית)!!
המושג הזה של "לתת דירה לשבת" קיים רק בציבור החרדי – דתי!!
פעם יצא לי לדבר עם אישה חילונית (במחלקת ילדים בביה"ח) וסיפרתי לתומי שאני מקווה לקבל שיחרור לשבת, כי כל המשפחה מגיעה אל ההורים. היא חקרה כמה נשואים וכו', ושאלה אותי אם יש להורים כזו דירה גדולה. עניתי שמה פתאום, אנחנו נהיה בדירה של השכנים שנוסעים לשבת. היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח. כלשונה : "אתם סגורים על עצמכם? ככה להפקיר דירה? – אצלנו אין דברים כאלו – בחיים לא"..
נו… אז מי כעמך ישראל וזה היופי של הציבור החרדי שאחד מסימני עם ישראל זה גומלי חסדים וזה לא רק בנתינת דירות לשבתות גם אלפי הגמ"חים וכו' וכו'.
לא סותר.
יש את אלו שקשה להם לתת דווקא בגלל שהם פדנטים מאד וקשה להם עם הרעיון שמישהו יסתובב אצלם בבית, מי שלא מכיר הרגשה מסוג זה- יתקשה להבין את הקושי העצום שלהם לתת דירה. וזה קושי עצום.
יש את אלו שקשה להם לתת כי הבית שלהם ביום יום שוקק חיים של קטנטנים שהופכים ומסדרים ומלכלכים ומנקים, והבית לא תמיד נראה במיטבו.
ודווקא בגלל שהם אנשים שאוהבים מאד סדר וניקיון ובית נוצץ ומבריק רק שטכנית לא תמיד מגיעים לשם, הם לא יעזו לתת בית פחות מיותר ממאה אחוז פלוס. מבחינתם זו בושה עצומה.
וכך בכוחות שאין ביכולתם- יתאמצו ויפקססו בית כדי לתיתו לאחר. והם יקרסו אחר כך סופית.
גם במקרה כזה, מי שלא חווה את הקושי העצום הזה ואין לו בעיה שייכנסו אליו כשהבית במצב נחמד פלוס מינוס, לא יבין את הקושי והקריעה שלהם.
ויש את אלו שהם באמת אינם חברים טובים של הסדר והניקיון ובשבילם לנקות דירה זו אחת המטלות הקשות ביותר, בלי שום קשר לנתינת הדירה כן או לא.
ואז משכנעים וכמעט מחייבים אותם לתת… והם נותנים את הדירה כמו שהיא למרות הבושה העצומה, כי הם לא רוצים לקרוס סופית כדי להישאר לפקסס את הבית עד לפנות בוקר.
והם נותנים ומקבלים דרישות שלום עצובות ומתסכלות, ברגע שכל מה שמגיע להם זו הערכה עצומה.
לכן, אולי אם מבקשי הדירות יבינו את מורכבות העניין, הם ישתדלו לבקש ברגישות ובנועם ובצורה לגמרי לא מחייבת, ואולי הטוב ביותר כמו שהציעו כאן כמה: פשוט לתלות פתק בקשה לבקשת דירה, וכך ידעו שמי שנתן להם- נתן באמת בשמחה וברצון.
-
- תגיות
- דירה לשבת זוגיות יחסי שכנים פיתרון קסם שכנים שלום בית
מסכימה בשרשור זה, שאנשים שהם לא מסודרים ומאורגנים הרבה יותר קשה להם המצווה הזו, ואולי הם צריכים לחפש את החסדים שלהם במקום אחר.תגובה:בכלל לא מסכימה.
להפך, בגלל שאני כ"כ פדנטית ונקיה מפריע לי מאד שמישהו זר יהיה בבית שלי ויגע בדברים שלי.
אפילו גיסתי שביקשה ממני פעם את הדירה לשבת (סתם כי גרה בעיר אחרת ורצתה לשנות אוירה) אמרתי לה שאת הדירה קשה לי לעזוב ולתת, אבל שיבואו להתארח אצלנו בשמחה (כשאני לא בבית).
המושג הזה של "לתת דירה לשבת" קיים רק בציבור החרדי – דתי!!
פעם יצא לי לדבר עם אישה חילונית (במחלקת ילדים בביה"ח) וסיפרתי לתומי שאני מקווה לקבל שיחרור לשבת, כי כל המשפחה מגיעה אל ההורים. היא חקרה כמה נשואים וכו', ושאלה אותי אם יש להורים כזו דירה גדולה. עניתי שמה פתאום, אנחנו נהיה בדירה של השכנים שנוסעים לשבת. היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח. כלשונה : "אתם סגורים על עצמכם? ככה להפקיר דירה? – אצלנו אין דברים כאלו – בחיים לא"..
נו… אז מי כעמך ישראל וזה היופי של הציבור החרדי שאחד מסימני עם ישראל זה גומלי חסדים וזה לא רק בנתינת דירות לשבתות גם אלפי הגמ"חים וכו' .
מוסיפה עוד משהו קטן:
מאד קשה לי לתת את הבית, בגלל הקטנטנים. גם ככה אני מרגישה שיציאה מהבית לשבת היא מעין גלות, לילדיי קשה מאד מחוץ לשגרה המוכרת ובמיטה אצל סבתא, והאריזה, והנסיעה הקשה עם ארבעה קפיציים קטנים וצעירים. והטפטופ הנוסף שמתן דירה דורש (על מה שאני מוותרת לעצמי ומעלימה עין באין ברירה, אתבייש מאד לוותר כשאתן דירתי) מוסיף עוד קושי על מסכת היציאה שאצלנו די מורכבת. אז אין לי כח אליו.
אבל – יש אנשים שממש מתחשק לי לתת להם את הדירה. מדובר בשכנים טאקטיים, מנומסים, שכאשר ביקשו את הדירה כל כך התחשבו, והם מבקשים באמת לעתים נדירות מאד מאד, למרות הנשואים הרבים וביתם הלא גדול. למשל פעם אחת מיוזמתם הם אמרו מיד שהזוג לא יישן כלל בחדר השינה, פעמים אחרים הציעו תשלום, כי ידעו שכהשלמת הכנסה אנחנו משכירים את דירתנו (לעתים נדירות, וכשהיו לנו ילד, שניים, לא כיום). לא רצינו שישלמו, אבל הטאקט שלהם פשוט עושה חשק.
לעומתם נכווינו עם שכנים מזן אחר, שביום חמישי בלילה, ליל שישי, הידפקו על דלתנו ולא בקשו, אלא ממש תבעו את הדירה. באמת באותה עת שבתנו הרבה אצל ההורים והם הניחו שהדירה תהיה ריקה. לא היה לי כח להכין דירה לאירוח, הייתי מותשת נפשית ופיזית (כן, גם לזוגות ללא ילדים זה יכול לקרות) ואחרי טיפול רפואי לא קל, אבל השכנה פשוט התבצרה ליד הדלת. הרגשתי שהיא צרה עלי. אחר כך שלחה את בעלה. הם אפילו לא התחננו, זו כבר היתה נודניקיות תובענית. אבל מה הבעיות שלכם, ממילא אתם נוהגים להשכיר. אז בעלי ענה מיניה וביה: נכון, ולכן לא מבקשים טרמפ מנהג מונית, בתקווה שיירדו מעמנו. לא רצינו את הכסף, נזקקנו לשבת שקטה של מנוחה והפוגה בתקופה מורכבת. אבל לא, או אז הם נאותו לשלם. ראינו שהם לא ירדו מאיתנו.
ולמה? כי אחות של השכנה שגרה מחוץ לעיר רצתה לבוא לברית אצל גיסתה. באמת פיקוח נפש שמחייב אותי להתגייס בזמן לא קל.
הם לא רצו אפילו לומר לנו כמה אורחים יגיעו, הם כבר יסתדרו עם כמות המיטות שלנו, ואני, שלא השכרתי את הדירה מעולם ליותר מסך נפשות מסויים, גיליתי לחרדתי במוצאי שבת ששהו אצלנו עשרה ילדים, והבית נראה בהתאם. אה, ועל 12 נפש הם שילמו מאה שקל, והשאירו בית מטונף, ובטח הרגישו נורא צדיקים שעוד נכנעו לסחיטה שלנו.
הסיפור הזה הותיר אצלי טעם כה רע, שלא פג גם שנים רבות אחר התרחשותו.
לשכנים הראשונים אני מציעה את דירתי כשמתאפשר לנו, למשל בחגים בהם אנחנו יוצאים מהבית ויש לי האפשרות לפקסס את הבית כראוי. לשניים – בחיים לא. גם כשהם עורכים שמחה.
רק הערה קטנה: יכולות להתארח משפחות בנות עשרה נפשות פלוס, ולהשאיר דירה מצוחצחת ומבריקה שלא תראי ששהו בה בכלל, ועם כל הרגישות לא יגעו בשום דבר מעבר למינימום שחייבים.
לעומתם את יכולה לתת דירה למשפחה של זוג+ 2 ולקבל מזבלה בתמורה.
סוג של אנשים.ואגב, משפחות שאת שואלת למספר המתארחים והן משאירות את מספר האנשים שיתארחו כסוד צבאי, זה אומר שכמה שאת חושבת שיגיעו- כנראה יגיעו יותר.
בדרך כלל את רואה כבר באופן הבקשה מי שייך לזן המתחשב ומי לא.
תגובה:
וואוו סיפורי זוועה…
גרנו בבניין שבו תולים פתק במעלית, ומי שיכול ונוח לו נותן..
מעולם לא קיבלנו דירה מלוכלכת או משהו, תמיד מצוחצח
(לגבי הקושי של אנשים שיסתובבו להם בבית כנראה נולדים עם זה,
כי לנו אין את זה בכלל
האמת שכשהבית מסודר מרגיש בזבוז שמישהו לא יהנה ממנו
מה שכן באופן אישי מרגיש לי מאוד חשוב שהמתארחים ישאירו משהו,

אפילו פתק תודה, להרגיש שלפחות יש את ההכרת הטוב.
נ.ב. זה קצת כמו לאסוף טרמפיסטים, יש אנשים שלא מסוגלים לאסוף אנשים
לרכב הפרטי שלהם, ויש אנשים שמרגישים בזבוז ליסוע עם רכב ריק….
אנחנו יותר מתחברים לזן השני
אני לא חושבת שחסד זה כנגד אותו חסד.
לי לא מתאים לתת דירה, אבל יש חסדים אחרים ועזרה לזולת שכן מתאימים לי ואני עושה בשמחה.



